פסק דין
בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדוי) אשר ניתן ביום 24/1/11 בת.א. 4660/08, לפיו נדחתה תביעתה של המערערת אשר טענה כי המשיב מימש איגרת חוב לטובתו שלא כדין.
1. העובדות הצריכות לענייננו
א. המערערת שימשה סוכנת נסיעות למכירת כרטיסים להפלגה באוניית הנופש "Dream", אשר ביצעה הפלגות נופש עבור הציבור הישראלי ברחבי הים התיכון (להלן: האוניה), וביום 2/11/06 יצרה איגרת חוב לטובת בנק דיסקונט (להלן: המשיב), כבטוחה עבור הלוואה שנתן לבעלת האוניה, חברה זרה בשם Tumaco Navigation Co (להלן: החייבת). איגרת החוב מומשה על ידי המשיב, בנסיבות שיפורטו להלן, ולטענת המערערת נעשה הדבר שלא כדין.
ב. החייבת לוותה מבנק הפועלים ומהמשיב במשותף סכום של 9,000,000$ כאשר כל אחד מהבנקים הלווה סך של 4,500,000$ (להלן: ההלוואה). בתמורה להלוואה שניתנה לחייבת על ידי המשיב ולאחר שנחתמו הסכמי הלוואה מפורטים עם החייבת במסגרתם נכלל גם ההסכם בין החייבת למערערת, ביקש המשיב שלוש בטוחות להלוואה: כבטוחה ראשונה, החייבת רשמה לטובת הבנקים שיעבוד על האוניה, שערכה נאמד במועד רישום המשכון בלמעלה מ- 25,000,000$, על פי חוות דעת לעניין שווי האוניה שהחזיק המשיב; כבטוחה נוספת, המשיב החתים ביום 29/10/06 את מר גיורא נפתלי, אחד משני מחזיקי מניות הבעלות של האוניה (להלן: נפתלי), על כתב ערבות אישית על סך של 750,000$; בנוסף, דרש המחאת זכויות על כל הכספים המגיעים לחייבת ושעבוד על כספי החייבת שנמצאו בחשבונותיה ובחשבון המערערת, באמצעות איגרת החוב שהמערערת תעשה להבטחת ההלוואה. ביום 2/11/06 חתמה המערערת על מסמכי איגרת החוב לטובת המשיב (להלן: האג"ח).
ג. ביום 18/9/07 התגלו כשלים בטיחותיים באוניה על ידי שלטונות הנמל ברודוס, עת עגנה שם האוניה, והפלגותיה הופסקו מיידית. עם מעצרה, הוקפא חשבון המערערת אצל המשיב ולמערערת לא נתאפשר לבצע פעולות בחשבון. בנוסף לכך, ננקטו על ידי המשיב הליכים למימוש הביטחונות הנוספים שהעמידה החייבת - מימוש האוניה וערבותו של נפתלי. בהמשך, הוסכם על שיתוף פעולה לקידום עסקת המכירה של האוניה שלא במסגרת כינוס נכסים, ובעקבות משא ומתן נמכרה האוניה לקונה מרצון תמורת סכום של 17,500,004$, על פי הסכם מכר שנחתם ביום 31/10/07 (להלן: המכירה). בעקבות מכירת האוניה, הועבר למשיב מלוא הסכום שדרש הן בגין יתרת ההלוואה והן בגין עמלות, הוצאות וכיו"ב בסך 4,558,861 דולר וכך גם לבנק הפועלים.
ד. אין חולק כי המשיב הסכים לפטור את נפתלי מערבותו האישית, וכך עשה.
יחד עם זאת, לאחר המכירה ולאחר שהמשיב (וכך גם בנק הפועלים) קיבל מתוך כספי המכירה את מלוא הכספים שנדרשו, הודיע המשיב ביום 30/12/07 למערערת כי החליט לממש את זכות הקיזוז של הכספים שבחשבון המערערת אצלו, על סמך איגרת החוב, וביום 31/12/07 הוציא את כל הכספים בחשבון, בסך של 29,419.53 דולר.
ה. בחודש יוני 08', כחצי שנה לאחר המכירה, העביר המשיב לעו"ד אילן אורלי, בא כח החייבת (להלן: עו"ד אורלי) סך של 40,000 דולר. המשיב אישר בפני בית משפט קמא כי סך של 14,500 דולר נגבו ביתר ממכירת האוניה, וסכום נוסף שהבנק הצהיר כי יוותר עליו כאמור "כמחווה של רצון טוב" (סעיפים 25 ו-26 לתצהירו של נציג המשיב, עו"ד יצחק קינן, אשר כיהן בתפקיד מנהל עסקים באגף לאשראים מיוחדים בחטיבה העסקית של המשיב וקידם את עסקת המכירה. להלן: עו"ד קינן). המשיב טען כי העברת סך של 30,000 דולר והפטרו של נפתלי מערבותו האישית היו תנאי למכירת האוניה, על פי הסכם בעל פה בין קינן לבין עו"ד אורלי, ולאחר משא ומתן הוסכם על העברת סכום של 40,000 דולר בלבד.
המערערת תבעה השבה של הכספים שהוצאו מחשבונה על ידי המשיב.
2. טענות המערערת בבית משפט קמא
א. המערערת טענה כי עם העברת מלוא סכום החוב מהחייבת למשיב ביום 26/11/07, שחרור המשכון, ואף גבייה ביתר של כספים מעבר לנדרש, מילאה החייבת את התחייבותה כלפי המשיב, ובמועד זה תמה התחייבותה שבאיגרת החוב.
ב. לחלופין טענה כי המשיב עשה שימוש בזכותו החוזית שלא בתום לב.
ג. לטענתה, הבטיחו לה נציגי המשיב כי יפעלו תחילה לממש את המשכון שעל האנייה והערבות האישית של נפתלי, ורק לאחר מכן יממשו את איגרת החוב. בפועל, פטר המשיב את נפתלי מערבותו בחוסר תום לב, באופן שרירותי ובניגוד למוסכם.
ד. בנוסף נטען כי מעדותו של עו"ד קינן עולה כי על פי סיכום בינו לבין עו"ד אורלי, ב"כ החייבת, התחייב המשיב להחזיר לה "מספר אלפי דולרים ותו לא, וגם זאת כמחווה של רצון טוב בלבד" (מכתבו של עו"ד קינן לעו"ד אורלי מיום 22/11/07), כל זאת ללא ידיעת המערערת וללא הסכמתה.
ה. המערערת הפנתה לסעיפים 5 ו-6 לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 (להלן: חוק הערבות) לענין הפטרו של ערב, שעה שהחיוב קטן, הנושה ויתר עליו, או מנע את מילוי החיוב הנערב.
נוכח האמור, נגזלו כספים של המערערת שלא כדין מחשבונה.
3.טענות המשיב בבית משפט קמא
א. המשיב דחה את טענות המערערת וטען כי מדובר במהלך שבשיקול הדעת העסקי משפטי לגיטימי שלו, על פי דין ועל פי המוסכם בין הצדדים, לאחר שהוא גילה את דעתו כי בכוונתו לעשות כן עת הקפיא מיד את החשבון המשועבד. המשיב פעל לקידום מכירתה של האנייה שלא במסגרת כינוס נכסים, כדי למזער את נזקי הצדדים, וכי מי שנרתם לצורך זה היו עו"ד אורלי ונפתלי, אשר עשו למציאת קונה לאנייה בטווח זמנים קצר וללא תמורה. כנגד פעילות זו הסכים המשיב לשחרר את נפתלי מערבותו ולהעביר לעו"ד אורלי כספים כאמור.
ב. מיד לאחר השלמת ההליך של המכירה, ונוכח יתרת חוב צפויה של החייבת כלפי המשיב, הוא מימש את איגרת החוב כדין, והעביר לחשבון החייבת את הסכום שנתפס בחשבון ועוכב שם מהמועד בו נעצרה האנייה ברודוס, בקיזוז מס בסך של 7,354$, ובסך כולל של 22,064.65$.